2) הדיווח~התגובה

חברים יקרים!
אני רוצה לשתף איתכם את שעבר עלי בשעות האחרונות. 

בסופו של המסע הצלחתי לחבור ולהגיע לליבם של כמה מהמרגלים. שיתפנו את דעותינו ומסתבר שחלקם גם ראו בטוב הארץ ואת ידו הגדולה של הקב"ה בדבר. החלטנו לפנות לשאר המרגלים וסיכמנו כולנו שנציג את הארץ הטובה בעין אובייקטיבית בפניי העם, ללא דעותינו הנוגדות בכדיי לא לגרום לנזק ולהביא רעות על העתיד לבוא. כולם היו שמחים בהחלטה זו, אך בעירבון מוגבל. זה היה הפתרון המיטבי למצב בהתחשב בעובדה שכל אחד ראה את הארץ באופן שונה. 
על פני השטח, אכן הדיווח החל כך. פתחנו בכך שהארץ היא "ארץ זבת חלב ודבש", בעלת פירות וגידולים יחודיים והראנו לעם את הפירות אשר לקחנו עימנו מהארץ. המשכנו בתיאור בארץ בכך שהערים מבוצרות ומוקפות חומה ושהאנשים בארץ נפילים- גדולים. באיזה שהוא שלב אחד מהמרגלים זרק שהעמים בארץ חזקים, באומרו את המשפט הזה החלה הבעיה. משפט זה סחף תגובות, תיאורים ודעות רבות של המרגלים בנוגע לארץ. הכנסת תיאור דעתם הרעה והמפוחדת של המרגלים על הארץ - הרואה בשליליות את העמים החזקים והמאיימים פתחה את סטיית המרגלים מהתוכנית שסוכמה והובילה אותם להמשך הדיווח שנעשה בעין סובייקטיבית. המרגלים הכניסו את דעתם לתיאור, את העובדה שהעם יותר חזק מאיתנו- מעמ"י, ושהארץ מסכנת את חיי היושבים בה. המרגלים הכניסו את נקודת מבטם שלהם, שאינה אוהדת את הארץ ושרואה רק את הקשיים הקטנים הבולעים את כל הטוב והשפע שיש.
ברגע זה נתמלאתי רגשות רבים. כעס- על המרגלים שסטו מהתוכנית שסוכמה ומורדים בקב"ה, אשמה- על כך שאני חלק מהם ושלא עשיתי יותר ודאגתי לכך לפני, דאגה- על העתיד לבוא, ופחד- מתגובת העם, משה ואהרון והקב"ה. דקות ספורות לאחר מכן פתח העם בבכי גדול על המציאות הנוראה שהוצגה להם שמתרחשת בארץ והתלונן למשה ואהרון. אני כל כך מודאג! אני מרגיש שאני חייב לעשות משהו בנידון! עליי לבטל את השקר הזה ולהחזיר את העם לדרך הישר! הקב"ה עימי ואני יכול לעשות זאת! פשוט צריך לחשוב כיצד ולפעול, ומהר! 
אני בחששות רבות יוצא אל הלא נודע עם תקווה גדולה בלב.
איחלו לי בהצלחה חברים! 
אוהב, ומצפה לעדכן לטובה!
שמוע בן זכור.